ש: מה בעצם קרה בימים האחרונים?
ת: בית הדין לעבודה בחודשים האחרונים פסל פעמיים את מכתבי ההתפטרות של המתמחים בטענה שהם "קולקטיביים" (טענה תמוהה למדי), והמתמחים עתרו לבג"צ. בדיון המקדמי בבג"צ השופט מלצר נתן לצדדים שבועיים למו"מ אינטנסיבי כדי לא להיכנס לפסיקה שתהיה בעייתית. בשבועיים האלה, המדינה והאוצר הסכימו לדון ב-3 פגישות בלבד, ללא התקדמות משמעותית. כעת הדיון עובר לדיון בבג"צ בהרכב של 3 שופטים שאמורים להתחיל ביום חמישי 17/11. יש לציין שהשופט מלצר בדיון המקדמי ביקר את המדינה והאוצר על ההתחפרות בנושא ההסכם ואורכו, והעובדה שהמדינה לא מאפשרת למתמחים להתפטר. המתמחים מימשו את זכותם להתפטר, ואליהם הצטרפו כמה עשרות מומחים?
ש: אז הרופאים שובתים?
ת: זו לא שביתה, זו התפטרות. המדינה עוד קודם לכן מנעה כל יכולת של המתמחים לשבות וסינדלה למעשה את יכולתם בכלל למחות נגד ההסכם. אז הגיעה ההתפטרות.
ש: אבל הרופאים לא קיבלו את כל מה שרצו? לא כולם מרוצים מההסכם?
ת: מבחינת הדעות הרווחות שאני נתקל בהם מקרב הרופאים, לחלוטין לא. לדעת הרבה מאוד רופאים, המחיר ש"שולם" עבור ההסכם (אורכו, הימנעות משביתה, הכנסת שעון נוכחות, חיוב תורנות מומחים) לעומת מה שהתקבל, במיוחד לאור המצב הקטסטרופלי של כל מערכת הבריאות והתנאים הבעייתיים של הרופאים. על קצה המזלג, ההעלאה בשכר אינה משמעותית ושווה בערך לאינפלציה (כלומר, ריאלית המשכורת לא השתנתה לאורך תקופת ההסכם), אינה הופכת את העבודה בבית החולים לאטרקטיבית מספיק כדי למשוך מספיק רופאים חזרה או למנוע את עזיבתם, לא משנה את אורך התורנוית או את מספרן של המתמחים, לא מורידה מעומס העבודה, ולא מוסיפה מספיק תקנים למערכת העמוסה ממילא.
ש: אני הבנתי שמדובר במאבק של מרכז מול פריפריה.
ת: ממש לא. אמנם מבחינת תגמול מההסכם, הפריפריה קיבלה קצת יותר כסף למשכורת (20%) וקצת יותר בצורת מענקים, אך אין התנגדות של "רופאי המרכז" לכך שיהיה עידוד שכר לרופאים לעבור למקומות במצוקה. אך יש מספר בעיות עם ההסכם במתכונתו - 1. הדבר לא אמור לבוא על חשבון תגמול ראוי לרופאים במרכז, מה שבפועל התרחש 2. עידוד והקצאת משאבים לפריפריה זה אינטרס של משרד הבריאות והמדינה ולא של ארגון עובדים יציג. לא הגיוני שארגון עובדים ישתמש במשאביו כדי להילחם במדינה ע"מ להשיג את האינטרסים שלה ע"ח האינטרסים של כלל העובדים אותם היא מייצגת 3. חלק לא מבוטל של הרופאים בפריפריה גם מתנגדים להסכם וחושבים שאינו טוב. אחת הסיבות שכמעט ואין מתפטרים מהפריפריה היא שהחלופות לעבודה פרטית בפריפריה כמעט ולא קיימות עבור מתמחים, כיוון שיש אבסולוטית הרבה הרבה פחות מתמחים בפריפריה מאשר במרכז, וכיוון שבחלק מהמקומות ההנהלה איימה על המתמחים מפורשות.
ש: האם המאבק הוא רק על שכר?
ת: לא. המאבק הוא *גם* על שכר. ברמה הכללית, המאבק הוא על בכלל האפשרות לתקן את מערכת הבריאות הציבורית(קיצור ההסכם), שיפור תנאי העבודה עצמם (אורך ומספר התורנויות), וגם היכולת להשתכר בכבוד מעבודה אחת במערכת הבריאות.
ש: למה להתפטר בבת אחת?
ת: ראוי לציין שהמאבק של המתמחים ומחאה נגד ההסכם (אז הוא היה עדיין בגיבוש) החל כבר מיולי, כלומר כבר ארבעה(!) חודשים. למדינה היה למעשה 3 חודשים להתארגן ולהתכונן לכך, ושומו שמיים, אפילו מספיק זמן לנסות לגשר על הפערים. תחשבו על זה כך - אנשים שלמדו למקצוע שלהם בין 20-25 שנה, שאין בלעדיהם מערכת בריאות ציבורית, שנמצאים במערכת מאוד היררכית ורגילים לקבל מרות, ורגילים להקריב מעצמם למען הזולת, החליטו לסכן את כל עתידם המקצועי לאור ההתפתחויות וההסכם שנחתם. לא ראוי להקשיב להם?
פרוטוקול ההחלטה של השופט מלצר : http://www.ima.org.il/Ima/FormStorage/Type7/ptotocol25102011.pdf
על מצוקת אשפוז במחלקות פנימיות, מתוך נייר עבודה של הכנסת: http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02506.pdf
ההסכם בארבע וחצי דקות :http://www.youtube.com/watch?v=v5cA3YH0pYg
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה